גזר דין בתיק ת"פ 8173-05-11

1.       הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 + 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: חוק העונשין] ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. המדובר באירוע אלימות אשר התרחש ביום 25.4.11, עת הגיע הנאשם לתחנת הדלק בזמר ואיים על המתלונן כי "אני לא רואה אף אחד ממטר, אני לא דופק חשבון למנהלים שלך, אני אשרוף את התחנה". המתלונן התקשר לסגן מנהל התחנה, והנאשם עזב את התחנה. לאחר מספר דקות חזר הנאשם לתחנה, למקום הגיע סגן המנהל אשר שוחח עימו, ולאחר מספר דקות הצטרף המתלונן לשיחה. במהלך השיחה, הגיע נאשם 2 (שעניינו קבוע לשמיעת ראיות) לתחנה, ותקף את המתלונן בכך שדחף אותו והיכה אותו בפניו ובגופו. מייד ובסמוך לכך, תקף הנאשם את המתלונן בכך שהיכה בגופו, ובהמשך - הנאשם לקח מגב ברזל המשמש לניקוי שמשות והיכה באמצעותו את ראשו של המתלונן וגרם לו לחתך עמוק בראשו אשר הצריך טיפול רפואי של תפירת הפצע בבית-החולים.

2.       במסגרת ההסדר החלקי הוסכם על קבלת תסקיר בעניינו של הנאשם, כאשר התביעה הצהירה כי עמדתה העונשית למאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי.

3.       תסקיר מיום 7.3.12 מתאר את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, שהינו רווק כבן 21 שנים, אשר סיים 12 שנות לימוד בבית-ספר מקצועי, ולאחר מכן החל לעבוד בעבודות שונות על-מנת לסייע בפרנסת המשפחה. במשך 8 חודשים עבד בתחנת הדלק נשוא האירוע, עד למעצרו, לאחר שחרורו לא עבד 10 חודשים, ובהמשך לאחר שאושרו הקלות בתנאים המגבילים עבר לעבוד עם גיסו בשיפוצים.

          הנאשם הסביר את הרקע להתנהגותו האלימה, כשניכר מגירסתו כי משליך אחריות על המתלונן, כך, לענין התפתחות האירוע, וכן טען כי בעקבות התנהגותו האלימה של המתלונן כלפיו, פעל באופן אימפולסיבי, מתוך תחושות של פחד ולחץ. להערכת קצינת המבחן, הנאשם לוקח אחריות על מעשיו, הנעוצים בקושי להתמודד בסיטואציות לא צפויות בהן חווה לחץ וחרדה, אז מגיב באופן אימפולסיבי ותוקפני. הנאשם הציג בפני קצינת המבחן הסכם סולחה שנערך בינו לבין המתלונן ומשפחות המוצא, ולטענתו מאז האירוע הצליחו לתקשר ללא אלימות.

          קצינת המבחן מתרשמת מבחור צעיר, אשר לוקח אחריות מלאה על מעשיו, ועד למעצרו תיפקד באופן תקין. לאור ההערכה בדבר הרקע להתנהגות האלימה וגוננות היתר של הוריו, סבורה קצינת המבחן כי יש מקום לשלב את הנאשם בקבוצה טיפולית ההולמת את מצבו ואת צרכיו - ועל כן ממליצה היא להעמידו במבחן למשך שנה.

4.       יוער, כי לאחר קבלת התסקיר התקיים דיון בבית-המשפט בסוף חודש מרץ, כאשר הנאשם ובא-כוחו לא התייצבו, ולא נשמר קשר עם שירות המבחן. הטיעונים לעונש נשמעו ביום 26.6.12.

          ב"כ המאשימה הדגישה את הנסיבות לחומרה של העבירות, הכוללות איומים ברף החומרה הגבוה, עזיבת המקום וחזרה אליו יחד עם נאשם נוסף, ונטילת מגב שהיה במקום תוך פגיעה במתלונן בראשו - כשאך בנס לא הסתיים האירוע באסון, לטענתה. לגישת התביעה, האינטרס הציבורי מחייב להוקיע כל תופעה של אלימות, ויש להטיל ענישה מוחשית על מי שבוחר לפתור סכסוך באמצעות תקיפה, שבסופה מצא עצמו המתלונן בבית-החולים. על כן, עותרת התביעה להשתת מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

5.       הסניגור הדגיש, כי הנאשם הודה בכתב-אישום מתוקן, וחסך זמן סיפוטי יקר, כשמהרגע הראשון לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה כנה. לטענתו, גירסתו של הנאשם בדבר אלימות מצידו של המתלונן לא נחקרה כיאות. הזכיר, כי הנאשם מצוי היה במעצר כ- 40 יום, לאחר מכן שהה כארבעה חודשים בתנאי "מעצר בית מלא", זכה להקלה של מספר שעות התאווררות בהמשך, ומאז ינואר 2012 יצא לעבודה תוך שנותר בתנאי "מעצר בית לילי". הסניגור הגיש לעיון בית-המשפט את הסכם הסולחה אשר נערך בין המשפחות (נ/1), כשמאז לא היו כל אירועים ביניהם. על רקע ההמלצה הטיפולית של שירות המבחן ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, אשר מסייע בפרנסת המשפחה, כשהמדובר בנאשם ללא עבר פלילי, עותר הסניגור להסתפק בהטלת ענישה צופה פני עתיד, פיצוי מתון למתלונן וקנס מתון. הסניגור הגיש פסיקה תמיכה בטענתו כי יש ליתן ביטוי של ממש בענישה לקיומה של סולחה בין המשפחות.

6.       בדברו לבית-המשפט, הביע הנאשם צער על שאירע, חזר על כך כי עשה "סולחה" עם המתלונן והם אינם מסוכסכים כיום.

7.       הצדק עם ב"כ המאשימה, כי האלימות הפכה לרעה חולה אשר בתי-המשפט מצווים להילחם בה - כשבענייננו, המדובר באלימות על רקע ויכוח במקום העבודה. נסיבות האירוע הכוללות איומים עם תכנים קשים, עזיבה ושיבה לזירה יחד עם אדם נוסף, שלקח חלק באלימות כלפי אותו מתלונן - וסיום האירוע בתקיפה באמצעות מגב מברזל בראש, כשהפציעה הצריכה טיפול רפואי ואך בנס לא הסתיים האירוע באסון - כל אלו אכן מבססים את עתירת המאשימה להשתת ענישה מוחשית מאחורי סורג ובריח. לכך יש להוסיף את גירסת הנאשם, אשר משליך אחריות על המתלונן - גירסה העומדת בסתירה לאמור בכתב-האישום בו הודה, המתאר אירוע מתפתח מאיומים החמורים של הנאשם, המשך בהגעה לזירה יחד עם אדם נוסף, וכלה בתקיפה הברוטלית של המתלונן.

8.       גם אם המדובר בנאשם צעיר, נעדר עבר פלילי, שקיים לגביו אפיק טיפולי (תיאורטי), התפתחות האירוע ואופי האלימות שננקטה אינם מאפשרים להעביר מסר סלחני כעתירת הסניגור וכפי שהמליץ שירות המבחן. עם זאת, ראוי להתחשב בנסיבותיו אלו של הנאשם במסגרת השיקולים לקציבת עונש המאסר. עוד יש להתחשב בתקופה הממושכת בה שהה בתנאים מגבילים ללא כל הפרות, ובהודאתו בפני בית-המשפט. בנוסף, יש ליתן משקל מסויים בענישה לאמור בהסכם הסולחה, אם כי עמדת המתלונן לא נשמעה במישרין.

9.       לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

          8 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו: 25.4.11 - 5.6.11.

          מאסר על תנאי של 10 חודשים למשך שלוש שנים מהיום, שלא יעבור עבירות אלימות מסוג פשע; מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך שלוש שנים מהיום, שלא יעבור עבירות אלימות מסוג עוון.

על הנאשם לשלם למתלונן (ע.ת. 7) פיצוי בסך של 2500 ש"ח. סכום זה יופקד בקופת בית משפט עד ליום 1.12.12, והמזכירות תעבירו למתלונן.

ב"כ המאשימה יעדכן את המתלונן אודות הפיצוי שנפסק.

קנס בסך 1500ש"ח, או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.2.13.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום,  25 יולי 2012, במעמד הנוכחים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: